נקודה מהזוהר על פרשת קדושים

לגבי הפסוק "לפני עיוור לא תיתן מכשול" מביא הזוהר דרשה ארוכה ומיוחדת במינה. אחרי מספר דרשות על הפסוק מסביר הזוהר שפסוק זה עוסק ב"מי שלא הגיע להוראה ומורה". שעליו כתוב- "כי רבים חללים הפילה ועצומים כל הרוגיה...". שהרי אדם כזה מכשיל את חבירו בהלכה. וכאן עובר הזוהר לדרוש את מי שעוסק בתורה ב"דרך ישרה", לעומת מי שעוסק בה שלא בדרך ישרה...מי שהולך בדרך ישרה בלימוד תורה ומי שעוסק בה היטב ותדיר, יש לו חלק קבוע בעולם הבא, כי המילה שהוא אומר בלימוד התורה שטה בעולם ועולה למעלה וכמה עליונים קדושים מתחברים במילה זו עד שהיא נשאבת בעדן. ומי שעוסק בתורה ולא משתדל בה בדרך האמת, המילה עולה ואיננה מוצאת מקום וסוטה באורח הדרך ודבר לא מתחבר בה.

מלבד העניין של לא להורות לפני שאדם הגיע להוראה, הרי שעצם ההבדל בין שתי הדרכים לא ממש ברור, למה הכוונה "אורח ישר" ואורח לא ישר? הזוהר עונה על זה בדרך השלילה ואומר שלא מדובר במי שטועה בלימוד מתוך חוסר ידיעה אולם יש לו רצון עז, אדם כזה לימודו ומילותיו הולכים למקום מיוחד שנקרא "ערבי נחל", כי הוא רוצה ועושה ככל יכולתו, אולם אין לו ממי ללמוד. אלא הלימוד באורח שאינו ישר הוא עמוק יותר, משהו פגום בעצם רוחניות של הלומד, כפי שהזוהר מביא שדוד המלך בכבודו ובעצמו התפלל- "הורני השם דרכך אהלך באמיתך... ונחני באורח מישור". מסיים הזוהר שאשריהם מי שיודעים את אורח האמת של התורה ומשתדלים בה כמו שצריך. כי על פי הדברים זו יכולה להיות משימה לא פשוטה- לדעת מהי הדרך הנכונה, האמתית, ללמוד.